החלטה בתיק ב"ש 1177/12

א.      הסמכות

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו 4 עבירות שנובעות מניסיונו לצאת מהאזור בלא היתר, באמצעות שימוש בתעודת זהות מזויפת. בימ"ש קמא הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והסנגור הגיש ערר על ההחלטה. בפתח הדיון בערר, בקשה התביעה את הרחבת המותב, ולאחר הפסקה קצרה, הגישה בקשה מפורטת מאוד, אולי מפורטת יתר על המידה, ובה נימקה בהרחבה יתירה את בקשתה. הבקשה הועברה להחלטתי, ובקשתי את תגובת הסנגור. תגובתו הוגשה לפני יום - יומיים, ועתה בא מועד להחליט בבקשה.

כפי שציינה התביעה בבקשה, סמכות להרחבת מותב אכן קיימת, מפני שלפי סעיף 153 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון)(מס' 1651), התש"ע - 2009 (להלן: הצו), בכל עניין שבערעור, שאין בו הוראה אחרת בצו, יש לנהוג "לפי הכללים הנהוגים בבית הדין הצבאי בישראל, בשינוים המחויבים לפי העניין", ולנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, יש סמכות  להורות על הרחבת מותב בערעורי מעצר.

התובע הפנה בהקשר זה  לסעיף 241א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955 (להלן: החש"ץ), אולם נראה לי שהסעיף שאליו נכון יותר להפנות הוא סעיף 440ב1(ד) לחש"ץ, שנמצא בפרק חמישי בסימן ב' שכותרתו "ערעור על פסקי דין של בתי משפט צבאיים", אף כי נוסחו כמעט זהה לזה של סעיף 241א הנ"ל. בכל אופן, בין אם לפי הסעיף הראשון ובין אם לפי הסעיף השני, הנשיא רשאי להורות על הרחבת מותב, "אם סבר כי הדבר נחוץ מפני חשיבותו או קשיותו של העניין, או מפאת חידושה של הלכה שנפסקה בעניין". לכן, לפי סעיף 153 לצו, קיימת סמכות כזו גם בבית משפט זה (עוד על סמכות להרחבת מותב  בערעור על מעצר מנהלי, ראו ב"ש 3681/07 התובע הצבאי נ' אחמד ענאבי, פורסם בנבו).

ב.      טענות הצדדים

השאלה שעלי לבחון היא האם אמנם עסקינן בהלכה שיש בה חידוש מיוחד, או בעניין שיש בו חשיבות או קושי מיוחדים, שיש בהם כדי להצדיק את הרחבת המותב? אפרט בקצרה את נימוקי התביעה לבקשה. נקודת המוצא לבקשה היא החלטתו של בימ"ש זה (כב' השופט לקח) בע"מ 2649/11 בעניין אלסיק. העורר באותה החלטה הואשם בבימ"ש קמא בשש עבירות שקשורות למסכת עובדתית אחת שאין לגביה מחלוקת. וכך סוכמו מעשיו באותה החלטה: "העורר רכש תעודת זהות ישראלית מזויפת לפני כשנתיים תמורת 1,000 ש"ח ועשה בה שימוש כדי לצאת מהאזור בכעשר הזדמנויות שונות. בכל אחד מהמקרים נכנס לזמן קצר, וחזר מיד לאזור. העורר נעצר ביום 24/11/11 כשניסה לצאת מהאזור באמצעות תעודת הזהות המזויפת".

בימ"ש קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ובימ"ש זה קיבל את הערר וקבע כי הגם שיש עילה של מסוכנות, כשמדובר בעבירות מסוג זה שמתבצעות על רקע כלכלי של רצון להתפרנס בצורה לגיטימית, ראוי לשקול ביתר שאת חלופת מעצר. בית המשפט שקל את נסיבותיו האישיות של אותו עורר, ובכללן עברו הנקי, והיותו נשוי ואב לילד, ומשסבר כי החשש שמא יחזור לסורו אינו משמעותי, החליט לשחררו ממעצר בכפוף להפקדה כספית גבוהה, תוך שהוא מדגיש בשולי ההחלטה, כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהערכאה הדיונית לגזור על המשיב עונש מאסר לריצוי בפועל, אם וכאשר יורשע בדינו.

לטענת התביעה מדובר בהחלטה שחורגת מהלכותיו של בימ"ש זה בסוגיה זו, ומשנה את האיזון הראוי שבין מעצר ממשי לחלופת מעצר. עוד ציין התובע כי ביחס לתושבי האזור קיים חשש מוגבר להימלטות מן הדין, והחשש גובר כאשר עסקינן במי שיצא כבר מן האזור בלא היתר פעמים רבות קודם מעצרו, כפי שהיה בעניינו של אלסיק. לכן, מבקשת התביעה את הרחבת המותב, בכדי להעמיד את ההלכה על מכונה. לעומת זאת, הסנגור מתנגד לבקשה, וטוען כי אין כל חידוש בעניין אלסיק, וכי מעשים שבכל יום הם שהשופטים מביעים דעות שונות, ובסופו של דבר כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו, ולכן אין סיבה להרחבת מותב בערר זה.

ג.       דיון

אודה כי גם אני מתקשה לראות את החידוש הגדול בהחלטה בעניין אלסיק, ותמיהה מסוימת אחזה בי כאשר עיינתי בבקשה שנוסחה בהרחבה רבה (16 עמודים צפופי מילים) להרחבת מותב. זה מכבר אמצו בתי המשפט הצבאיים את הוראות דיני המעצר החלים בישראל, ככל שאין בהם סתירה לדין באזור, ועיקרון זה מעוגן היטב בפסיקתם של בתי המשפט, גם בערכאה ראשונה וגם בערכאת הערעור. לפי סעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, על בית המשפט לשקול אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה", וכך נוהגים בתי המשפט הצבאיים הלכה למעשה.

מיותר לומר כי הבחינה של חלופת מעצר נעשית במקרים שבהם יש ראיות לכאורה וקיימות גם עילות מעצר, ועדיין יש לשקול שמא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך שפוגעת פחות בחירותו של הנאשם. מטבע הדברים, בחינה זו של התאמת חלופת המעצר לנסיבות הקונקרטיות, מסורה לשיקול דעתו של השופט שדן בתיק, וכדרכם של בני אדם "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (בבלי ברכות דף נח ע"ב), ואין בכך כל פסול.

בעניין אלסיק, סבר כב' השופט לקח כי הגם שקיימות עילות מעצר, בנסיבות הקונקרטיות של הנאשם, ניתן להסתפק בחלופת מעצר, וכי ההפקדה הכספית הגבוהה שקבע, נותנת מענה ראוי הן לעילת המסוכנות, והן לחשש מפני הימלטות מן הדין. באותה החלטה הובאו מקרים נוספים שבהם הוחלט על חלופת מעצר בנסיבות דומות, אף שקיימות גם החלטות אחרות. ייתכן בהחלט   שאין תמימות דעים בין השופטים בעניין זה, אולם לא די בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק הרחבת מותב. גם אין מקום לקבוע הלכה נוקשה, שתצמצם את שיקול דעתו של השופט, שבוחן את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה שנדון בפניו.

בסופו של דבר, כך דרכו של עולם המשפט, וכך מנהגה של הפסיקה, שהינה יצירה דינאמית ותוססת מטבעה, ומפלסת דרכה מתיק לתיק וממקרה למקרה, תוך בחינה מתמדת של הנסיבות המשתנות, והקפדה על האיזון הראוי בין האינטרסים השונים המשמשים בערבוביא בכל מקרה נתון. מיקומה המדויק של נקודת האיזון בין האינטרסים הללו, שלעיתים קרובות מנוגדים זה לזה, נתון לשיקול דעתו של השופט. קיים מתחם של סבירות שבתוכו יכולות להתקבל החלטות שונות, שכולן יכולות לחיות זו בצד זו, כל עוד אין בהן חריגה מאותו מתחם של סבירות.

אכן אילו היה נאמר דרך משל, כי עבירות מסוג זה אינן מקימות עילת מעצר כלל, יכולה הייתה להישמע טענה כי מדובר בקביעה חדשנית שחורגת מהגישה המקובלת בפסיקה, והיה מקום לבחון האם ניתן לכלול גם החלטה מעין זו בתוך אותו מתחם של סבירות. אולם כאשר מוסכם על הכול כי קיימת עילת מעצר, והשאלה היא רק אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ומה התנאים המתאימים של אותה חלופה, יש מקום להותיר עניין זה לשיקול דעתו של השופט שדן בתיק, ומתחם הסבירות יכול לכלול החלטות שונות בעניין זה.

כאמור, ההחלטה שניתנה לאחרונה בבימ"ש זה בעניין אלסיק, עוסקת בחלופת מעצר, ונובעת בין היתר מהערכה של מידת המסוכנות, בשים לב לנסיבותיו האישיות הקונקרטיות של העורר, כפי שפורטו בהחלטה. המקרה שלפנינו, אף הוא אינו יוצא דופן, ומקרים רבים כמותו נדונו בעבר, ולמרבה הצער סביר להניח כי יידונו גם בעתיד, בבתי המשפט הצבאיים. לכן, לא מצאתי כי הוא מעורר קושי מיוחד שיש בו כדי להצדיק הרחבת מותב, גם על רקע ההחלטה האמורה, שאינני סבור כי יש בה חידוש מיוחד. לפיכך, אינני רואה מקום להיעתר לבקשת התביעה. 

ניתנה היום, 31 בינואר 2012, ז' בשבט התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: